אין ספור תקליטים מלבישים את הקירות בארטוגט.

​

דברים של פעם, שכבר לא משיגים בשום מקום אחר. פריטים עגולים ונוסטלגיים עם צבעים בלב.

​

מי היה חושב עליהם כאמנות חזותית? הם סמל, הם היסטוריה, הם בעבר של כולנו. והשריטות שלהם הפכו לשריטות שלנו.